מותר האדם מן הבהמה

מותר האדם מן הבהמה

מותר האדם מן הבהמה

מלבד היותה מצוה חשובה ויסודית בפני עצמה, לשמירת הכשרות ישנו ערך מוסף בולט מאד: החינוך לאיפוק, לדחיית סיפוקים, ולהתמודדות עם פיתויים.

נקודה זו ניכרת גם אצל מבוגרים, אך מרגש במיוחד להבחין בה אצל ילדים, אשר כבר מגיל צעיר יודעים, כי לפני כל טעימה מדבר מאכל שאינו מוכר להם, עליהם לבדוק את כשרותו.

בעולם מתירני ומפוקר כמו זה שאנו חיים בו היום, עולם המושתת על "אכול ושתה כי מחר נמות" )ישעיה כב, יג) – ויתור של ילד צעיר על ממתק מפתה, אשר הסיבה היחידה לו היא: "אנחנו לא אוכלים את ההכשר הזה", הוא תופעה לחלוטין לא מובנת מאליה, המוכיחה באופן חד משמעי את תפקידם של הגבולות והסייגים בעיצוב האישיות, ובניית החוסן הנפשי של האדם.

לפני עשרות שנים אירע לי מקרה, אשר המחיש לי עד כמה נדירה היא יכולת האיפוק שבה זוכים ילדינו, המתחנכים לשמירה על כשרות המאכלים:

היה זה בסמינר של ׳ערכים׳, שנמשך כמעט שבוע שלם. במהלך הסמינר הוזמנו המשתתפים להרצאות רבות בתחומי דעת מגוונים כמו: יהדות, מדע והיסטוריה, ורוב רובם התעניינו לפחות בחלק מן התכנים.

אצל אחד הזוגות שהשתתפו בסמינר, קל היה להבחין בפער גדול בין הבעל לאשה. האשה היתה חדורת התלהבות, וישבה בכל ההרצאות בקשב מלא, ואלו בעלה, שהיה יבואן גדול של ממתקים וסיגריות, הסתובב בשטח בניכור ובאדישות מוחלטים. הוא לא נכנס לשום הרצאה, לא ניגש לאף אחד מן המרצים, ולמי שניסה לעניין אותו בנעשה, הודיע נחרצות כי הגיע לנפוש ותו לא.

בשבת בבוקר, לאחר הסעודה, הגיע תורה של הדרשה שלי. כשהתחלתי אותה, היהודי ההוא לא ישב באולם, אך לפתע, בעודי מדבר, אני רואה אותו מזווית עיני נכנס ומתיישב לו בקרן זווית.

הופתעתי מאד, ובסיום הדרשה נגשתי אליו ושאלתי בעדינות, לכבוד מה החליט לחרוג ממסגרת הנופש שקבע לעצמו?…

"שיהיה ברור, הרב", הוא ענה לי, "לא הרבנים הם אלו שיחזירו אותי בתשובה! הבן של הרב – הוא זה שעוד יחזירני בתשובה!"…

בהתחשב בעובדה שבני היה אז כבן ארבע שנים, היתה זו תשובה מדהימה. היהודי לא השאיר אותי סקרן, והסביר לי מיד כיצד הצליח הזאטוט לגרום לו להיכנס להרצאה: