רק בטחון

רק בטחון

והכלל הוא, כי בעניין פרנסה הכל תלוי במדת האמונה והבטחון בהשם יתברך, והשלם בהן יותר – שליו יותר.

ולא לחינם קבעו לנו חז”ל (ברכות ד:) לומר שלוש פעמים בכל יום “אשרי יושבי ביתך”, והנהגה נכונה כמו כן לקרוא בכל יום פרשת המן שירד לבני ישראל במדבר (שלחן ערוך סי’ א ור’ משנ”ב שם).

מפני שרצו שיוחדר ויושרש בנו היטב היטב הבטחון – כי רק השם יתברך פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון, והפרנסה היא רק ממנו יתברך.

וכך אמר הצדיק ר’ נחמן מברסלב (“עלים לתרופה” סי’ רלח) בקיצור נמרץ שכולל הכל, “לעניין פרנסה – רק בטחון”!!! ודי בכך לבעל נפש.

צדקה

פתֹח תפתח אפילו מאה פעמים

נאמר בספר דברים (פרק טו) בעניין מצות הצדקה, “כי פתֹח תפתח את ידך לו”. ולכאורה קיימת כפילות בפסוק – “פתֹח תפתח”. ואמרו חז”ל הקדושים (ספרי שם): פתוח תפתח – אפילו מאה פעמים. זאת אומרת, כי הכפילות באה להורות כי יש לפתוח יד לעני אפילו מאה פעמים, ולא ירע לבבו בכך.

אם תפתח לתת – תפתח לקבל שכר על כך

ועוד יש לפרש בס”ד כי על ידי שתפתח לתת, תצטרך לפתוח כדי לקבל מאת השם יתברך שכר על זה, אם תקיים אתה “פתֹח” – לעני, יקויים בך “תפתח” – לקבל.

שכן גמילות חסדים היא מן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, כלומר שניתן לראות מתן שכרהּ עוד בעולם הזה, ומה שרואה כאן הוא רק הריבית (הפירות) אבל הקרן קיימת לעולם הבא (פאה א).

הנותן צדקה זוכה לרחמי שמים

וטוב לאדם כי יהיה בעל לב פתוח תמיד, ויד פתוחה תמיד כלפי אחיו האביון, ואזי יעזרהו השם יתברך וגם הוא יצטרך תדיר לפתוח ידו לקבל השפע ממרום, שכן אמרו חז”ל: “כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים” (שבת קנא:).

והנה פעמים רבות נגזרה גזרה לא טובה על האדם, ובכדי שתהיה אפשרות לבטלהּ, שולחים אליו משמים אדם המבקש תרומה, ובאם ירחם עליו ויתרום – ירחמו גם עליו מן השמים, ועל כך נאמר: “וצדקה תציל ממוות” (משלי י).

ואם מתאכזר כלפיו ולא נותן לו כראוי, לא תוכל הגזרה להתבטל, ותבוא על אותו אדם במוקדם או במאוחר, ה’ יצילנו.

מתי צדקה תציל ממוות

והנה הכתוב כי “צדקה תציל ממוות” לכאורה מעורר תמיהה, שהרי חכמינו הקדושים אמרו כי הקדוש ברוך הוא אינו מקבל שוחד מצוה (ע’ ילקוט משלי תתקמז עה”פ “יד ליד לא ינקה רע”), ואם כבר נגזרה גזרה, כיצד אם כן הצדקה מעכבת אותה.

ושמא יש לומר בס”ד, כי אין המצוה שבצדקה מצילה ממוות אלא הרחמנות שבה, מידה כנגד מידה, המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים. הרי שעיקרה של מצות הצדקה היא רחמי הנותן על המקבל.

ונמצא כי הנאמר “לא יועילו אוצרות רשע” וכן “לא יועיל הון ביום עברה” (שנאמרו בסמוך ל”וצדקה תציל ממוות”) – מדבר על מי שנותן צדקה לא מתוך רחמנות, אלא כי חושב להגן בכך על עצמו, קל וחומר אם מחפש כאן כבוד, וכן כל סיבה אחרת – בוודאי שאין לו הגנה ולא הצלה.