הפרנסה ביד ה’

הפרנסה ביד ה’

נאמר בספר תהלים (פרק קמה) “פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון”, ונאמר (שם קטו) “נותן לחם לכל בשר”, וכן נאמר בברכת המזון “הזן את העולם כולו בטובו”.

ואמרו חז”ל (ע”ז ג:) כי הקדוש ברוך הוא זן את העולם כולו בכל יום למן הגדול שביצורים ועד הקטן ביותר שבהם. וכן אמרו (תענית ב:) כי אין מפתח הפרנסה נתון אלא בידו של השם יתברך (וע’ ב”ר פ”כ סי’ ט).

השתדלות בעניין הפרנסה

ומאחר והפרנסה היא רק בידי השם יתברך, תפקידו של האדם בדרך כלל הוא רק לעשות השתדלות, שתהיה ככלי לקבלת השפע שמשפיע השם יתברך, ובכך יצא ידי חובה ואינו צריך לטרוח הרבה (ור’ ב”לקוטי הלכות” חוה”מ ד, ז. מסילת ישרים פרק כא).

ואם ריבוי השתדלות באופן כללי אינו ראוי למאמין, קל וחומר כאשר גורם ריבוי ההשתדלות למעט בלימוד התורה או קיום המצוות, כי אז ודאי שאסור הוא.

וכמו שרמז השם יתברך בספר שמות (פרק טז) “מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם, למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר” וכו’. כלומר שציוה השם יתברך לשמור את המן בצנצנת לדורות.

ופירש רש”י, כי ירמיהו הנביא היה מוכיח את אנשי דורו ואומר להם מדוע אין אתם עוסקין בתורה, והם אומרים היאך נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם: ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון ליראיו. ע”כ.

ריבוי ההשתדלות שלא לצורך

ועיקר הבעיה בעניין הפרנסה, היא שמשתדלים יותר מדאי, ולוּ נתבונן מעט בדעת תורתנו הקדושה, נווכח לדעת כי נכון יותר להשקיע את הזמן הנותר לאחר מינימום ההשתדלות – בענייני עולם הבא, תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים.

יש תקציב

כי מובא בגמרא (ביצה טז.) אשר כל מזונותיו (ענייני פרנסתו) של אדם – קצובים לו מראש השנה. ע”כ. ובעל אמונה אמיתית בהשם יתברך ובתורתנו הקדושה וחכמיה, מבין כי ככל שישתדל בזה, לא ישא בעמלו אלא את אשר הקציבו לו בלאו הכי, ומה אם כן הועיל ברבוי השתדלותו?!

וכן אמר שלמה בחכמתו: מחשבות חרוץ אך למותר, וכל אץ אך למחסור (משלי כא), ואומר: לב אדם יחשב דרכו וה’ יכין צעדו (שם טז), ואומר: איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כח). וצווֵחַ ואומר: אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל (משלי כג)

כלומר כל מה שתחשוב ותשתדל לא יועיל לך, בלתי אם רצה השם יתברך להיטיב לך, כי אז הוא יכוין אותך לדרך היעילה, ולא אתה את עצמך (וראה משנה ברורה סי’ א סקי”ג).

כגודל הבטחון – כן מיעוט ההשתדלות

ואמנם יש מקום לשאול, אם כן – לא ישתדל כלל?! התשובה היא כי הקצבה הנ”ל היא בתנאי שיעשה השתדלות, מפני שכך קולל אדם הראשון וכל זרעו “בזעת אפך תאכל לחם”, בשביל לחיות חייבים להתאמץ!

אבל כמה מאמץ דרוש, דבר זה תלוי באדם. בעל הבטחון מתאמץ פחות ושאינו כן מתאמץ יותר, ושניהם מקבלים בדיוק כפי הקצבה השנתית.

ויש אשר שפר עליהם חלקם, וזכו כי עמלם ומאמצם הוא בתורה, ומלאכתם נעשית על ידי אחרים (ר’ ברכות לה: סנהדרין צט:), וכן אמרו חז”ל (ב”ר פי”ג סי’ ז) “לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה – הוא עמל בתורה ואם לא זכה – הוא עמל בארץ, אשריו לאדם שהוא עמל בתורה. ע”כ.

שעות נוספות ועליה בתפקיד

ולפי זה, אין האדם צריך לעבוד שעות נוספות וכד’ בכדי להרויח יותר, כי אף אם ירויח כאן, יפסיד בודאי במקום אחר, בהתאם לקצבתו (וכנ”ל). ולהפך, מי שמשתדל מעט, אף אם אין לו את שכר רבוי עבודה, יקבל שכרו ממקום אחר בודאי, ובהתאם לקצבתו.

ונמצא אפוא כי הכל תלוי באמונה, עד כמה האדם מאמין כי רק כפי שהוקצב לו יקבל, ולא תעזור כלל כל השתדלותו היתירה בכך.

כולם תלויים ברחמי שמים

והדברים אמורים לא רק בבעלי עסקים וכד’, שהם באמת תלויים ברחמי שמים, גם לעיני בני אדם, אלא אף בשכירים המקבלים משכורות קבועות, גם הם תלויים בקצבה השנתית הנ”ל הניתנת משמים בראשית השנה, ולא תעזור להם השתדלות יתירה כלל.

ומה שיעבדו שעות נוספות ויקבלו משכורת גבוהה יותר, הנה ברור שאם קצבתם משמים פחותה מזו שיקבלו בשנה של עבודה עם שעות נוספות, יצא הכל בלא ספק בהוצאות שונות ומשונות באופן שרק מה שנקצב להם יקבלו, לא יותר בכהוא זה.

ולעומת זאת, אם לא יעבדו שעות נוספות וקצבתם משמים גבוהה מכפי מה שיקבלו לשנה בלא שעות נוספות, יזמין השם יתברך הכנסות אחרות בדרכים שונות ומשונות כגון עליה בתפקיד או חסכון בהוצאות על נזקים וכו’.

באופן שבוודאי יקבל רק את מה שהקציבו לו משמים לא פחות בכהוא זה (וע’ כתובות סז:).

ואמנם קצבה שנתית זו אפשר לשנות על ידי המעשים, המעשים הטובים גורמים תוספת בקצבה, והרעים גורמים גרעון (ביצה טז. ושיטה מקובצת שם). מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. וכן נאמר ב”ספר חסידים” (סי’ תתרטו) כי העשירות היא לפי המעשים הטובים.