המלאכה מרובה והפועלים עצלים

המלאכה מרובה והפועלים עצלים

 

נאמר בספר ויקרא (פרק כה) “כי לי בני ישראל עבדים”. כלומר שאנו נקראים עבדי השם יתברך, יחד עם כל המשתמע מכך, דהיינו להיות יראים מפניו, להזדרז בעבודתו, ולא לבטל את הזמן במחשבות דיבורים ומעשים מיותרים, כי “הזמן קצר והמלאכה מרובה, הפועלים עצלים ובעל הבית דוחק” (אבות ב).

עבד ירא מאדונו

ברם אף כי באמת צריכים אנו להיות בבחינת עבדים, ולירא מהשם יתברך, לצערנו נשארו הדברים בגדר הרצוי שאינו מצוי כל כך, ועל כך צווח הנביא בשם ה’ ואמר “אם אדונים אני איה מוראי” (מלאכי א), הלא אני “בעל הבית” ואדון שלכם, ואם כן איה אפוא מוראכם מפנַי.

ועוד ניתן בס”ד ללמוד מן הפסוק הנ”ל, כי כאשר יראה האדם את עצמו כעבד ואת השם יתברך כאדון, וירגיש זאת ממש, אזי באמת תכנס בו יראת שמים. וכך אפוא יובן הפסוק: אם תרגישו כי אדונים אני תוכלו לירא מפני.

כיצד לזכות לבחינת עבד

אך בכדי לראות עצמו כעבד, צריכים הרבה מחשבה והתבוננות על הבל העולם הזה, ואיך שראוי להזדרז בכל עניין בכדי לחטוף מה שיותר תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים.

ויחשוב תמיד כי עין רואה, אוזן שומעת והמעשים בספר נכתבים (אבות ב), ושכפי איכות עבודתו – כן יהא שכרו לעתיד לבא, ואם יתרשל – יהא שכרו בהתאם.

ויחשוב כי שכר זה הינו לנֵצח, וכי שם כבר לא ניתן לאסוף ולאגור עוד מצוות, כי “במתים חפשי” – שהמת חפשי מן המצוות (שבת קנא:). ולא המתים יהללו י-ה, כי אם אנחנו פה, חיים כולנו היום.

כעיני עבדים אל יד אדוניהם

כל זאת וכזאת יתן החי אל לבו, למען ירגיש כעבד המוכרח להזדרז בעבודתו כראוי – בכמות ואיכות. ותהיינה עיניו כעיני עבדים אל יד אדוניהם, לבקש מאת השם יתברך הכל בתורת חסד ומתנת חינם.

כי בעולם הזה בדרך כלל אין שְכר מצוות, אלא בעולם הבא (ר’ ערובין כב.), ואם כן, כל הטובות שמקבלים אנו בעולם הזה – הכל מתנת חינם, לכן לא יחשוב כי מגיע לו לקבל.

אם כבנים אם כעבדים

ואמנם, אף כי נקראים אנו “עבדים”, הרי נקראנו גם בנים, כמו שנאמר (דברים יד) “בנים אתם לה’ אלקיכם” ונאמר (שמות ד) “בני בכורי ישראל”. וההבדל הוא כי בבן בולטת יותר בחינת האהבה לאביו, מה שאין כן בעבד – בו בולטת יותר בחינת היראה לרבו.

ומכאן נלמד, כי צריכים אנו לשלב את היותנו בבחינת בן עם היותנו בבחינת עבד, שנרגיש גם כבנים להשם יתברך ולבקש בכל עת מה שרק נרצה (ע’ “שיחות הר”ן” סי’ ז).

ולכבד את השם יתברך יותר ויותר מכבוד אב רגיל, שהרי אצל בן הוא בחינת כבוד וכנאמר בפסוק הנ”ל “אם אב אני איה כבודי”. וגם כעבדים עם כל המשתמע מכך וכנ”ל.

ובהשתלב שתי הבחינות גם יחד, נוכל לומר ולקרוא להשם יתברך “אבינו מלכנו”, ביחס לבן וביחס לעבד, ויקויָם בנו “עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר” (ישעיה מט), “בני אתה, אני היום ילדתיך” (תהלים ב). שגם השם יתברך יקרא לנו בנים ועבדים נאמנים אליו יתברך. אמן כן יהי רצון.